מדוע אני נרגשת מאוד מחג ההודיה
חג ההודיה הוא תמיד זמן של הכרת תודה עמוקה בשבילי. זה זמן השתקפות של שנה, לא רק של הודו ועוגה. הוא על לידה והישרדות. על ההנאות של האמהות שמתרסקות במהירות על ידי המציאות של החיים. כן. הזמן הזה בשנה, בשבילי, מעלה את כל הדברים שאני באמת אסירת תודה עליהם.
ב -22 בנובמבר 2006... היו לי צירי לידה עם כאלב בזמן אפיית פשטידות. בשעה 3:18 בבוקר חג ההודיה, ילדתי תינוק זכר בריא במשקל 3.700. התכרבלנו והאכלנו ועשינו את כל הדברים שעושים עם תינוקות שזה עתה נולדו. הרגשתי זוהרת כאמא חדשה, מחזיקה את הילד השני שלי. שלחתי אותו לחדר הילדים והתחלתי לנמנם.
כשהתעוררתי, לא מצאתי את השמנמן הקטן שלי. התחלתי לדאוג. הלכתי לחדר הילדים ומצאתי אותו תחת זכוכית עם חמצן, חולה מאוד. הייתי כל כך מבולבלת. הדברים התקדמו במהירות באותו יום ובתוך שעות ספורות בלבד, החזקתי אותו במה שיכולה הייתה להיות פרידה והטיסו אותו לבית חולים גדול יותר. לא הייתי יציבה מספיק לנסוע בגלל הלידה, אז הייתי צריכה לשלוח אותו לבד, ללא ידיעה אם אזכה שוב לראותו.
למחרת הם התקשרו אלי והודיעו לי שהוא היה מאוד חולה. שבני נדבק במהלך הלידה בחיידק סטרפטוקוקוס B, וכעת הוא מאושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית חולים גדול יותר אליו הוטס. נסעתי 5 שעות כדי להיות איתו... הקדמתי את המטוס ב-20 דקות. כשהגעתי לשם, הרופא אמר שיש לו סיכוי של 50/50 לחיות.
הם הכניסו אותו לתרדמת למשך כמעט שבועיים. היו לו 13 מוניטורים, מכונות ותרופות. עד היום אומרים שם שהוא התינוק החולה ביותר שהם ראו אי פעם. בשבילי הוא נס. ילד שבעיני כולם לא היה אמור לשרוד אבל עשה זאת.
מחר הוא יהיה בן 11. יום הולדת בחג ההודיה השנה. ובכל מקום אליו הוא הולך, הוא משנה חיים. מנווט בעולם הזה. מוביל עם הלב שלו.
אני מאחלת לכם חג הודיה שמח! מלא אהבה, שמחה, משפחה וחיבור.
Why I Am Extra Grateful for Thanksgiving
Thanksgiving is always a time of deep gratitude for me. It is a time of reflection on a year that Thanksgiving wasn’t all about turkey and pie. When it was about birth and survival. About the joys of motherhood quickly dashed by the realities of life. Yes. This time of year, for me, brings out all the things I am truly grateful for.
On November 22, 2006...I went into labor with Caleb while baking pies. At 3:18am on Thanksgiving morning, I gave birth to a healthy 8lb 3oz baby boy. We snuggled and fed and did all of the newborn things. I was feeling quite a glow as a new Mom holding my second child. I sent him off to the nursery for a bit and began to nap.
When I woke, my little butterball was not to be found. I began to worry. I walked to the nursery to find him under glass with IV’s and oxygen, very ill. I was so confused. Things moved quickly that day and within only hours, I was holding him and saying what might be goodbye as they prepped him to be MedFlighted to a bigger hospital. I was too unstable to travel due to the birth, so I had to send him alone, not knowing if I’d see him again.
The next day they called me, letting me know just how very sick he was. He had a StrepB infection and needed to be sent to an even bigger hospital. Back on MedFlight he went. I drove 5hrs to be with him...beating the Leerjet by 20 minutes. When I got there, the NICU doctor said he had a 50/50 chance of making it.
They put him into a coma for nearly two weeks. He had 13 monitors, machines, and medicines. To this day, that NICU says he is the sickest baby they have ever seen. To me, he is a miracle. A child, who by everyone’s eyes, wasn’t going to make it, but did.
Tomorrow he will be 11yrs old. A birthday on Thanksgiving this year. And everywhere he goes, he changes lives by who he is. How he navigates this world. Leading with his heart.
I wish you all a Happy Thanksgiving! Filled with love, joy, family, and connection.
