לאלוהים יש תוכנית גדולה וטובה יותר
"ואתה לא צריך לשנות דבר, העולם יכול לשנות את לבו" - אליסיה קארה
הלילה חשבתי לאחור על ה-15 בנובמבר 2017 - יום לפני הניתוח שלי. הבנתי שאני הולכת לניתוח כדי ליישר את עצמות הרגליים שלי, לחזור הביתה למחרת או לאחר יומיים, לעבוד עם צוות הפיזיותרפיה הפנטסטי שלי (שאני מתגעגעת אליו מאוד ושידעתי שיעזור לי להיות אפילו יותר טוב משהייתי לפני) ולחזור לחיים נורמליים עם פעילויות היומיום כגון נהיגה וחזרה למכללה. עבדתי כל כך קשה בנהיגה ובמכללה, והפיזיותרפיה הייתה רק כמה חודשים לפני כן.
בזמן ששיחזרתי את מה שקרה, דמעות מילאו את עיני ומיתרי הלב שלי החלו להימתח... ביליתי חודש בבית החולים ובשיקום עם שילוב של מטפלים וסיבוכים. חזרתי הביתה רק כדי לחזור פחות משבוע לאחר מכן. נאמר לי שאני צריכה לצאת מסמסטר, אני שוב בבית הספר (באינטרנט) עכשיו, אבל מאוד עייפה וכאובה כל היום. זה הרבה יותר קשה מקודם, אבל אני עוברת את זה. אני מרותקת לביתי עם שירותי בריאות ובלשון המעטה, רוב המטפלים שלי לא עושים את מה שהם אמורים ומאוד חסרי נימוס. אם אתם בתחום הרפואה אתם אמור לעזור לאחרים להירפא, לא לגרום להם להרגיש גרוע יותר נפשית או פיזית ולא לעשות את העבודה שלכם. אני לא יודעת אם בכיתי הלילה כי הייתי גאה בכמה כוח הייתי צריכה כדי לעבור את זה, או כי אני מתגעגעת להישגים שלי ולאנשים שעזרו לי להגיע אליהם, או קצת משניהם. ידעתי שהחיים שלי ישתנו עם הניתוח הזה, אבל לא עד כדי כך, אבל התוכניות של אלוהים תמיד גדולות יותר. אני אחזור למקום שבו הייתי. רק במצב טוב יותר.
תודה ל-Yoocan שמאפשרים לי לקרוא ולשתף סיפורים מעוררי השראה לאורך העליות והמורדות של החיים. למרות מצבי "אני ואתם יכולים לעשות הכל" 💗
God Has a Bigger and Better Plan
"And you don't have to change a thing, the world can change its heart" -Alessia Cara
Tonight I was thinking back to November 15, 2017- the day before my surgery. I had the understanding that I was going into a surgery to straighten my leg bones, go home the next day or two, work with my fantastic outpatient physical therapy team (who I miss very much and who I knew would help me get even better than I was before), and get back to normal life engaging in everyday activities such as driving and going back to college. I worked so hard at driving, college, and PT just a few months before.
As I was replaying what actually happened, tears filled my eyes and my heartstrings began to pull... I spent a month in the hospital and rehab with a mixture of therapists and complications. I came home just to go back less than a week later. I was told I had to withdraw from a semester, I am back in school (online) now but very tired and in pain the entire day. It’s a lot harder than before, but I’m making it. I am on homebound healthcare services and for lack of better words, most of my care providers haven’t done what they are supposed to and have been very disrespectful. If you are in the medical field you are supposed to help others heal, not make them feel worse mentally or physically by not doing your job. I don’t know if I was crying tonight because I was proud of how much strength I’ve had to have to get through this, that I miss my accomplishments and the people who have helped me get there or a little bit of both. I knew my life would change with this surgery, but not this much, but God’s Plans are always bigger. I’ll get back to where I was. Just better.
Thank you to Yoocan for allowing me to read and share inspiring stories throughout the ups and downs of life. Despite my situation “ I can and yoocan do anything” 💗
