אסירת תודה על שאיבדתי את הרגל בלבד
אני חזקה, אנרגטית, אמיצה, אינטליגנטית, משיגת מטרות, חסרת אנוכיות ובעלת חוסן נפשי. בדיוק לפני 12 שנה (19/4/2006) יצאתי לטיול מצפון ניגריה למערב ניגריה להשתתף בטקס נישואין של חבר קרוב. בשובי הייתי מעורבת בתאונת דרכים בגלל נהיגה פזיזה של הנהג שלנו. תודה לאל, התאונה גבתה ממני את רגלי אבל לא את חיי. עברתי שני ניתוחים גדולים. בהתחלה הייתי מרירה, מלאת צער, כאובה ובוכיה.
יום אחרי יום, דמיינתי נס שיחזיר לי את רגלי היפה, אבל זה מעולם לא קרה. ב-90 הימים שביליתי במיטה בבית החולים בתנאים נוראיים, המשפחה והחברים שלי היו צריכים לספק לי את כל הדברים הדרושים. באותו הזמן ייחלתי שהמדינה הייתה טובה יותר בטיפול ברווחת אזרחיה. אני לא יכולה לתאר את החוויה הנוראית. השתגעתי לגמרי. השנה הראשונה הייתה קשה מאוד להסתגלות. עומס על רגלי, דחייה, אכזבה ופרוטזה היו דברים שלמדתי להתמודד איתם. היום אני מה שאלוהים ייעד אותי להיות. אני אסירת תודה לאלוהים על המסע עד כה. למרות שאני עדיין עובדת קשה מאוד כדי להשיג את המטרות שלי ולהיות אדם טוב יותר.
Grateful for only Losing My Lower Limb
I am strong, energetic, brave, intelligent, goal-getter, selfless and resilient. Exactly 12 years ago (19/4/2006) I embarked on a trip from northern Nigeria to Western Nigeria to attend a marriage ceremony of a close friend. On my return, I was involved in a road traffic accident due to reckless driving by our personal driver. Thanks to God, the accident claimed my lower limb but not my life. After undergoing 2 major surgeries and traction to reset my broken tie. In the beginning I was bitter, full of sorrow, pained and tearful.
Day after day, I imagined an instant miracle that would restore my beautiful leg, but that never happened in the 90 days I spent in the hospital bed under terrible conditions as my family and friends had to provide all the necessary things for my comfort. At that time I wished for a better country that care for the well-being of its citizens. I can’t describe the horrible experience on the day of my fitting. I went completely mad. I can tell you the first year was not palatable as I got to adjust and face what life offers me. Abuse of my leg, rejection, disappointment and bad prosthetic were things I learn to cope with. Today I am what God has called me to be. I am grateful to God for the journey so far. Although I’m still working very hard to reach my goals and become a better person.
