אני חי לפי ארבע מילים:
אהבה - אני רוצה להיות הטוב ביותר עבור אלה שאני אוהב. תשוקה - אני נלהב לעזור לאחרים ולהעניק להם ערך מוסף היכן שאני יכול. אומץ - אני יוצא אל מחוץ לאזור הנוחות שלי. אני חי עם עוויתות במשך 26 שנים, הייתי נבוך וניסיתי להסתיר את זה. הודות לקייטלין ול-YOOCAN, עכשיו אני יודע שאין מה לחשוש, לכולנו יש מטען, אף אחד לא לבד. תודה - אני תמיד אסיר תודה על המשפחה שלי, החברים ועל הקהילה החדשה שמצאתי. תאמינו בעצמכם, אתם חזקים מכפי שאתם חושבים.
Living With Spastic Diplegia Cerebral Palsy
I'm Pete (@petefletch81), a 36 year old who until recently tried his very best to hide who he really was; a regular guy with a disability. I was diagnosed with mild Spastic Diplegia Cerebral Palsy when I was 16. The doctor said I would be lucky to be walking at 21. As you can imagine this was hard to hear and face at such a young age, but it lit a fire that still burns everyday as I continue to strive for improvement.
I stretch and do strength exercises everyday to live a more normal life, which gives me the mobility I need to be the husband and father I've always wanted to be. Though as anyone in this community knows, there will be good days, bad days and some super ugly days.
At times I feel incredibly lucky I can walk, though I get fatigued and can't sit for too long without getting stiff. So I try to move the best I can, when I can. This could be walking the dog, playing with my daughter or riding to work. My only goals are to develop and help others the best I can when I can.
איך YOOCAN והמדיה החברתית עוזרות לחיות עם שיתוק מוחין
רק לאחרונה הבנתי כמה אני מנסה להסתיר את המוגבלות שלי (אם כי זה לא יכול להיעשות). נתתי גם תירוצים מטופשים רבים כמו "מתחתי שריר" כשאנשים שאלו על הרגליים שלי. אני מאמין שהייתי נבוך אבל לא יודע למה. ראיתי בחורה ברשת בשם קייטלין (KreationsbyKittles@), היא היתה מדהימה ותיעדה את מאמציה היומיומיים. יצרתי עמה קשר ושאלתי אותה כיצד התמודדה, בפרט עם ביטחון ולחצים חברתיים. היא פשוט ענתה "לא הכל מושלם, אבל זה לא חייב להיות". זה היה כל כך עמוק בשבילי כי תמיד חתרתי ללכת מושלם, כדי שאוכל להיות כמו מישהו אחר. זה בבירור בלתי מושג, אבל ככה זה צריך להיות. קייטלין הובילה אותי לכאן, ל-YOOCAN וכשקראתי סיפורים שונים מאנשים וטיפים על החיים, הרגשתי סוף סוף תחושת שייכות. אני עכשיו מאמץ את המדיה חברתית כמקום לנסות ולעורר השראה באחרים, וכן לקרוא על אנשים אחרים והמאבקים שלהם. אני מרגיש שזה מעורר השראה באופן מדהים ואין פוסט שעובר אצלי ולא מביא לי חיוך על הפנים כתוצאה מהאומץ והכוח שאחרים מגלים.
How Yoocan & Social Media Helps Living with Cerebral Palsy
Its is only recently that I realized how much I try to hide my disability (though this can't be done). I've also given many stupid excuses like "I've pulled my hamstring" when people ask about my legs. I believe I was embarrassed, but I don't know why. I saw a girl online called Kaitlin (@KreationsbyKittles), she was incredible and documented her day-to-day struggles. I reached out and ask her how she dealt with things, especially confidence as well as social pressures. She simply replied "not everything is perfect, but it doesn't have to be." This was so profound for me as I always strived for the perfect walk, so I could be like someone else. That is clearly unattainable, but that's how it should be. Kaitlin led me here, to Yoocan and as I read different peoples stories and tips about living, I finally felt a sense of belonging. I now embrace social media as a place to try and inspire others as well as reading and seeking out other people who have their own struggles. I feel this is incredibly inspiring and not a post goes by without bringing a smile to my face from the courage and strength others continue to show.
לחיות עם שיתוק מוחין ספסטי
אני פיט (petefletch81@), בן 36. עד לאחרונה ניסיתי כמיטב יכולתי להסתיר את מי שאני באמת; בחור רגיל עם מוגבלות. אובחנתי עם שיתוק מוחין ספסטי כשהייתי בן 16. הרופא אמר שיהיה לי מזל אם אצליח ללכת בגיל 21. כפי שאתם יכולים לדמיין היה קשה לשמוע ולהתמודד עם זה בגיל צעיר כל כך, אבל נדלקה בי אש שעדיין בוערת בכל יום כשאני ממשיך לנסות ולהשתפר.
אני מתמתח ועושה תרגילי כוח כל יום כדי לחיות חיים נורמליים יותר וזה נותן לי את הניידות הנדרשת כדי להיות הבעל והאבא שתמיד רציתי להיות. למרות שכל מי שבקהילה הזאת יודע - יש ימים טובים, ימים רעים וגם ימים סופר נוראיים.
לפעמים אני מרגיש לחלוטין בר מזל שאני יכול ללכת, אבל אני נעשה עייף ולא יכול לשבת זמן רב. אז אני מנסה לזוז כמה שאני יכול. זה יכול להיות לצאת עם הכלב, לשחק עם הבת שלי או לנסוע לעבודה. המטרה היחידה שלי היא להתפתח ולעזור לאחרים כמה שרק אפשר.
I live by four words:
Love - I want to be the best for the ones I love Passion - I am passionate about helping others, adding value where I can Courage - Step outside your comfort zone, I have lived with Spasticity for 26 years and been embarrassed and tried to hide it. Thanks to Kaitlin and Yoocan, I now know there's nothing to fear, we all have baggage, no one is alone. Gratitude - I am eternally thankful for my family, friends and for this new found community. Believe in yourself, you are stronger than you think.
